תגיות

לפני כחודשיים נפרדה מאיתנו פרופ' יהודית כהן, במפתיע.

יהודית נולדה בברלין בשנת 1935 למשפחה ציונית. אביה, עורך הדין בנו כהן, שימש מזכיר כללי ויו"ר הסתדרות ציוני גרמניה במהלך שנות השלושים והיה מראשי תנועת הנוער 'בלאו וויס' וכשמלאו לה ארבע שנים, כנראה באפריל 1939, היגרה המשפחה לפלשתינה והתגוררה ברחוב הכרם 4 בתל-אביב. אביה המשיך את פעילותו הציבורית גם בישראל, ובראשית שנות ה-60 אף כיהן כחבר כנסת מטעם המפלגה הליברלית והיה בין היתר חבר בוועדת חוקה, חוק ומשפט.

מגיל צעיר יהודית למדה נגינה, תחילה בחלילית ואחר כך גם בקלרנית. פרופ' יהואש הירשברג התוודע אליה כאשר למד, כמוה, בבית הספר 'תיכון חדש' והוא זוכר את נגינתה יחד עם שתי תלמידות נוספות שביצעו פרק מאחת הקנטטות של באך בשלישיית חליליות. לאחר סיום לימודיה התיכוניים היא המשיכה בלימודים במדרשה הממלכתית למורים למוזיקה, מיסודו של פרופ' ליאו קסטנברג (1882-1962) במסגרת העתודה האקדמית ולאחר שירותה הצבאי יצאה ללמודים באוניברסיטת ציריך בשוויץ. מראשית דרכה כחוקרת היא הושפעה במידה ניכרת מתפיסתו של קסטנברג – מביקוריה בביתו, מנגינתו ומהסבריו על מוזיקה היא ספגה את מורשתו החינוכית ובעקבותיו שאפה לחפש אחר קשרים והקשרים בין מוזיקה עתיקה לבין מוזיקה יהודית ובין ההיסטוריה המוזיקלית המערבית לבין הצליל המקומי. באופן זה היא ביקשה לגשר בין העבר לבין ההווה ובין תרבויות מוזיקליות שנדמות תחילה רחוקות זו מזו.

בתום לימודיה ולאחר שובה לישראל היא החלה ללמד את תולדות המוזיקה בבית הספר התיכון 'רננים' מייסודו ובהנהלתו של יצחק הירשברג, אביו של פרופ' הירשברג ובהמשך לימדה גם ב'מדרשה למורים למוזיקה'. כאשר הקים פרופ' אריק וורנר בשנת 1966 יחד עם פרופ' הרצל שמואלי את החוג למוזיקולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, הוזמנה יהודית להצטרף לסגל החוג. פרופ' כהן לימדה בשני המוסדות, המדרשה והחוג למוזיקולוגיה וגם עמדה בראשם. נוסף על כך, היא השתתפה בעיצוב קורסי המוזיקה: 'המוזיקה של יוהאן סבסטיאן באך', 'מאנה מגדלנה ועד האינוונציות', 'מבעד לצלילים: מוזיקה בשיח הביקורתי', ו'המורשת המוזיקלית של קהילות ישראל' באוניברסיטה הפתוחה. לימים, לאחר פרישתה לגמלאות, הקימה את המסלול ללימודי תואר ראשון בספרות, אמנות ומוזיקה במכללה האקדמית צפת וגם לימדה בו. יהודית הייתה כל העת שותפה לוועדות מומחים ולפורומים מייעצים של גופים מוזיקליים רבים, כמו הנוער המוזיקלי הישראלי או אגודת ליאו קסטנברג הגרמנית, והייתה נכונה לייעץ ולסייע לכל מי שפנה אליה – ובכל עניין, גדול או קטן.

בכל פרסומיה הרבים של פרופ' יהודית כהן, הכוללים לא מעט ספרי לימוד, ניכרים כשרונה ורוחב ידיעותיה, כמו גם אהבתה להוראה ולהנחיית המחקר המוזיקולוגי. היא חקרה מלחינים וצורות מוזיקליות מהרנסנס ומהבארוק המוקדם, כדוגמת הגרסאות השונות על הלחן "האדם החמוש" (L'Homme Armé) מהמאה ה-15 אותן בחנה כבר בסוף שנות ה-50 בעבודת הדוקטורט שלה בציריך ואף ערכה פרטיטורות של יצירות מהמאות ה-16 וה-17, כדוגמת ספר המדריגלים של המלחין האיטלקי פאולו קוואגליאטי (Quagliati) ; בו בזמן, היא עסקה במוזיקה יהודית ובחנה באופן ביקורתי שאלות של חיקוי ואינטרטקסטואליות בינה לבין המוזיקה המערבית. היא בחנה גם את תחום הביצוע המוזיקלי, למשל את הגישה כלפי ביצוע המוזיקה של באך בישראל והעלתה שאלות מוזיקולוגיות ופוליטיות כאחד.

עשרות עבודות מחקר חוברו בהנחייתה; חלקן עוסקות במוזיקה עתיקה, ואחרות במלחינים מודרניים, ישראלים בעיקר; אך מרביתן עוסקות בחינוך המוזיקלי בישראל מנקודות מבט היסטוריות וחברתיות. היא יצרה עבור רבים חוויית לימוד מעשירה ומהנה, ולא פעם שמרה על קשר עם תלמידיה גם לאחר סיום לימודיהם. בנוסף, היא ארחה בביתה מפגשים מוזיקליים רבים, ניגנה בהרכבים קאמריים עם ידידים וחברים למקצוע ואהבה מאד לבקר בקונצרטים. היא עקבה מקרוב ובעניין אמיתי אחר פעילותם של מוזיקאים ישראליים במגוון תחומים וסוגות, השתתפה בכנסים והייתה מעורה ומעודכנת בנעשה בכל תחום מתחומי העשייה המוזיקלית.

לפני כשש שנים החליטה יהודית להעניק לספרית מרכז המוזיקה ע"ש פליציה בלומנטל חלק ניכר מספרייתה הענפה. מאות רבות של פריטים, בהם תווים, ספרים, תקליטורים ועוד, ניתנו על ידה לספרייה ולמבקריה במתנה.  במרכז האוסף עומדת המוזיקה העתיקה – תחום מחקרה העיקרי –  והוא כולל ספרות מחקרית, ביוגרפיות, הקלטות ופרטיטורות, חלקן בעריכתה. אחד התחומים הבולטים באוסף הוא הספרות העיונית והמחקרית בעברית על מוזיקה – ספרו של הנרי קלאוזנר, מוותיקי תנועת המקהלות בארץ, 'שירת המקהלה'; אסופת מאמרים של יוחנן רון, מייסד ומנהל הארכיון למוזיקה ישראלית באוניברסיטת תל אביב על מוזיקה ישראלית וספרו 'זלצבורג של המזרח התיכון'  על פסטיבל עין גב; סדרת ספריו של צבי צרי על מלחינים שונים כדוגמת 'דביסי מצייר בצלילים', 'ברטוק – מלחין ללא פשרות' ו'בטהובן בעין הסערה' המקרבת את הקוראים בדרך סיפורית אל חיי המלחינים; ספרם של שני המוזיקולוגים מיכל זמורה-כהן והרצל שמואלי על חיי המוזיקה בישראל ועל העקרונות האסתטיים העומדים מאחורי המוזיקה ועוד ועוד. מעניין לקרוא גם את ספריה של קטה יעקב, מלחינה ומורה למוזיקה שטיפחה את החינוך הריתמי בארץ והייתה אחת ממורותיה של יהודית בראשית שנות ה-50.

כעת, לאחר פטירתה, התווספו לא רק תווים וספרים לאוסף הספרייה אלא גם אוסף ארכיוני המוקדש לה. אוסף הספרים שהגיע זה עתה מעיד על גישתה הרחבה כלפי המחקר המוזיקולוגי, כתחום השואף לקשר לא רק בין  המוזיקה לבין יתר האמנויות, אלא גם בין המוזיקה לבין תחומי הפילוסופיה, הסוציולוגיה, השירה וחקר התרבות בכלל. כתביהם של מישל פוקו, וולטר בנימין ורולן בארת לצד ספרי אמנות של וסילי קנדינסקי, פול קליי ואמנים אחרים שהמוזיקה מילאה תפקיד משמעותי בהגות וביצירה שלהם, מעשירים באופן משמעותי את אוסף הספרייה. האוסף הארכיוני, הכולל תכניות קונצרטים, מאמרים, מחקרים וחומרי הרצאות מאפשר מבט אל 'מאחורי הקלעים' של עבודתה המוזיקולוגית מראשית דרכה ועד למחקרה על מפעל 'הטסטימוניום', מיוזמתם של רחה פרייאר ורומן האובנשטוק-רמתי (מנהלה הראשון של הספרייה) שהיווה בסיס לספר הנמצא כעת בשלבי ההוצאה לאור. לצידו מרתק לעיין בחומר הביוגרפי, הכולל בין היתר מידע מפורט על עדותו של אביה במשפט אייכמן ופרטים על תנועת הנוער 'בלאו ווייס' המהווים עדות ממקור ראשון על החיים היהודיים בברלין לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

אישיותה הצנועה, הקורנת והנעימה, חוש ההומור הדק שלה והמחשבה הבהירה של פרופ' יהודית כהן יחסרו לנו מאוד.